<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ס"ב</h1>
<h2>דף ג:</h2>
מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה (ב)[כ]יין הרשות מאי היא יין מצוה קידוש והבדלה. ופריך הרי מושבע ועומד מהר סיני. פי' מושבע הוא על הקידוש דכת' זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין והבדלה דכתי' להבדיל בין הקדש ובין החול ואמרי' כל המבדיל על היין במוצאי שבת הויין ליה בנים ראויין (להבדלה) להוראה וכת' המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח כו'. ואמרי' את החוקים אלו המדרשות. ומתרץ אלא הא דאמ' רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא אשבועה והא דאמר לאסור יין מצוה כיין רשות שהרי מצוה לשתות (ו)כיון שנשבע (וחיילא נזירות) חיילא נזירות עילויה. ר' יוסף קרא זצ"ל אמר ששמע מפי קלונימוס איש רומי שהנזיר מותר בקידוש ובהבדלה. פירש רבינו יעקב זצ"קל טעו הקדמונים בפירוש של שמועה. אלא ה"פ יין מצוה מאי היא קידוש והבדלה ורבייה קרא לאסור. ופריך מאי איצטריך קרא לאסור הרי מושבע מהר סיני הוא. וכי מושבע מהר סיני אקידוש ואהבדלה דרבנן מי איצטריך למיסר דרבנן אלא כי הא דאמ' רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות וחיילא אשבועה. ולשון הרי הטעה אותם אבל לשון נזיר חלוק (מלשון) מושבע ועומד הוא כשאמ' שבועה שאשתה מה הועילו בטעותם.
